סעיף 2 לחוק פיצוי ובינוי (פיצויים) התשס"ו – 2006 קובע כי במידה ורוב מיוחס מקרב בעלי הדירות במקבץ פינוי בינוי הסכים לכרות עסקת פינוי בינוי, ודייר סרבן אינו מוכן להצטרף לפרויקט בשל סירוב בלתי סביר, ניתן להטיל על האחרון אחריות בנזיקין כלפי שאר בעלי הדירות המסכימים לעסקה. הפיצוי נובע מהנזק אשר נגרם לדיירים אלו בעקבות אי ביצוע העסקה.

סירוב לעסקת פינוי בינוי לא יקים חובה לתשלום פיצויים כנגד דייר סרבן וזאת במידה ומדובר בסירוב סביר. על פי החוק, ישנם מספר מקרים בהם סירוב ייחשב כסביר:

אין כדאיות כלכלית לעבור במקום עסקת פינוי בינוי.

הדייר הסרבן לא קיבל הצעה נאותה למגורים חלופיים בעת הקמת הפרויקט. במידה והדייר הסרבן, או מי מבני משפחתו המתגורר עימו ,סובל ממוגבלות מסוימת, על המגורים החלופיים לכלול את ההתאמות הדרושות.

לא הוצעו בטוחות הולמות לשם ביצוע עסקת הפינוי ובינוי.

הדייר הסרבן מסרב לתוכנית בשל נסיבות אישיות מיוחדות אשר הופכות את עסקת הפינוי ובינוי, בתנאים שהושגה, לבלתי סבירה מבחינתו.

*החוק מגדיר אדם עם מוגבלות לפי הגדרת מונח זה בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. התאמות לעניין זה הינן תקנים או שינויים בדירה או ברכוש המשותף (בבית משותף) אשר דרושים לאדם עם מוגבלות בגין מוגבלות, לשם נגישות עצמאית ובטוחה לדירה או לרכוש המשותף המשמש אותה.